"המבדיל בין קודש לחול"

כל אישה מייחלת לשגרה שבועית קלאסית:
שאצליח בדיאטה, שאקום לעשות ספורט, אלוהים בבקשה רק שלא איפול..

אז כל השבת נהנית עד בלי די ואז מראשון דיאטה. למה מראשון??
בגלל אלף ואחת סיבות
ובעיקר כי אכלת (רגשות אשמה)
מספיק בשביל כל השבוע
אבל איך שהוא
מגיע יום שלישי ושכחת מכל
ההבטחות שלך לעצמך
בום!
את חוזרת ללופ
רעבה,
בלי מוטיבציה לספורט
ואיך יהיה אם דפקת עכשיו שניצל?!
הלכה הדיאטה לעזאזל
ושוב את מאוכזבת מעצמך
מתוסכלת.
מאבדת אמונה.

בואי שמעי איך אני עוקפת את זה
ובשיתוף פעולה מלא עם המוח שלי.

אני מפרידה בין ימי חול לשבת
בהרגלים קטנים קטנים.

בשבת אני מרשה לעצמי לאכול
קמח לבן (חלה מתוקה)
פרוסה או שניים של עוגה
מאכלים שנפשי חשקה בהם
במהלך השבוע
כמו המבורגר או נקניקייה שומנית

ואז ביום ראשון- חזרה לשגרה
סוויץ׳!!
חוזרת על אותן פעולות מהרגע
שקמתי עד שהלכתי לישון
מסדרת את המיטה
קמה לאימון מוקדם
מסמנת קו על המטלות
הכי מעייפות של השבוע
לא מפספסת כלום
ובכוונה!
לא בגלל שאני ״נוקשה״
או מרובעת
אלא בגלל שאני ב״דיבור״
מתמיד עם המוח שלי
אני משדרת לו סדר
ודיוק.
ה ת מ ד ה
לא נותנת לו להמלט ממני.
והוא …
מחזיר לי ברגעים הכי חשובים ב-
Money time

ברור לי שכוח ההתמדה הוא
הטריקי ביותר.
היום תקומי מלאת אנרגיות
ומחר תמציאי אלף ואחת תירוצים
למה הכי כדאי לך לפספס את האימון
הילדים התעוררו בלילה,
הייתה לך שינה טרוטה,
מחר זה יום קשה של עבודה
אז למה לך עוד אימון?
ועוד ועוד..
והאמת היא, שזה לא האימון
וגם לא ההרגשה העילאית של אחרי
התירוצים תמיד יהיו שם
אבל מה שישאר לך זה
הסדר,
הדבקות במטרה
התשדורת למוח.
את שולטת בעצמך,
את המנהיגה
והמוח הוא כחומר בידי היוצרת.

ובעצם,
זה גם מה שמפריד בין ספורטאי טוב
לספורטאי עלית,
בין קודש לחו
הכל מתחיל ביום יום
MONEY TIME ANY TIME
( ההמשך בהרצאה שלי)

תתחילי ממחר,
ואל תקראי לזה ״דיאטה״
מבחינתי תקראי לזה
עמי ותמי
תבחרי פעולות קטנות
ותחזרי עליהן יום יום עד סוף השבוע…
משימה שבוצעה מובילה לעוד אחת
ואז יש חשק להמשיך.

נו, איזו פעולה את לוקחת על עצמך השבוע?

בתמונה- הזריחה של שבוע חדש